מְאוֹרוֹת

הוּא אָמַר פִּתְאֹם: "הַקִּבּוּץ שֶׁלִּי מִתְפָּרֵק.
כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁהוּא מְתַפְקֵד עַל רֵיק.
זֶה נִסְגַּר עִם בֵּית-הָאָבוֹת בּוֹ מֵתוּ הַחֶבְרֶ'ה
שֶׁזָּכְרוּ אֶת גִּבְעוֹת חַרְתִּיָּה וְשֵׁיךְ-אַבְּרֵק.

אַחֲרֵי הַצָּבָא", - הוֹסִיף וְהִבִּיט בַּכְּבִישׁ, -
"לֹא הָיָה לִי גְּרוּשׁ. עָבַדְתִּי קְצָת בְּחָרִישׁ:
יְהוּדִי יָחִיד, כֻּלָּם עַרְבִים וְתַאילַנְדִים".
"זֶה הָיָה מַפְחִיד?", שָׁאַלְתִּי. "לֹא, רַק מֵבִישׁ."

...וְהִמְשִׁיךְ לִנְהֹג. נָסַעְתִּי אִתּוֹ בִּטְרֶמְפּ.
הָרַמְקוֹל חִרְחֵר בָּרֶקַע עִם אֵיזֶה טְרֶשׁ.
כְּבִישׁ עַכּוֹ-חֵיפָה. מִסְעָדוֹת, פִּרְסוֹמוֹת, נֵאוֹנִים.
צִיוּרִי כִּמְעַט כְּמוֹ פָּרִיז שֶׁל טוּלוּז-לוֹטְרֶק.

בָּרַמְזוֹר גִּמְגֵּם: "הַהֵם שֶׁבַּהַתְחָלָה...
הֵם הָיוּ חֲבֵרִים. בִּמְלֹא מוּבַן הַמִּלָּה.
הֵם פָּשׁוּט נֶהֱנוּ לַעֲבֹד וְלִחְיוֹת בְּיַחַד,
רְחוֹקִים מִגּוֹלָה וּמִקֹּר הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

וְגָדְלוּ בָּנִים. אֲנַחְנוּ הַנְּכָדִים.
סַךְ-הַכֹּל שְׁכֵנִים. אֲפִלּוּ לֹא יְדִידִים."
(דַּעְתִּי הֻסְחָה. כֵּיצָד, חָשַׁבְתִּי לְפֶתַע,
הַיְּקוּם נִרְאֶה בַּחֲמִשָּׁה מְמַדִּים?

לֹא מִזְּמָן קָרָאתִי בְּ"סֵפֶר הַיְּצִירָה",
מְגִלָּה קְדוּמָה עִם תְּמוּנַת-עוֹלָם מוּזָרָה,
עַל שְׁלֹשָׁה מְמַדֵּי-מֶרְחָב, וְנוֹסָף לְאֵלֶּה
"מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית" וּ"מִטּוֹב עַד רַע").

אוֹר יָרֹק. נִפְלַט לִי: "מָה עִם הַצִּיּוֹנוּת?"
"עִם הַ-מָּה?", שָׁאַל. עָנִיתִי: "לֹא, בִּרְצִינוּת".
הוּא חָשַׁב וְאָמַר: "תִּרְאֶה, הֵם שֵׁרְתוּ בְּצַהַ"ל,
אֲבָל לֵךְ תִּקְנֶה עִם צִיּוֹנוּת בַּחֲנוּת."

וְנָסַעְנוּ הַרְבֵּה עוֹד בִּרְחוֹבוֹת אֲפֵלִים,
וְהָיוּ מִלִּים וּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ מִלִּים.
וְהִקְשִׁיבוּ לָנוּ, רָחוֹק וְקָרוֹב גַּם יַחַד,
בְּעוֹלָם חֲמֵשׁ-מֵמַדִּי מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים.

י"ט כסלו תשס"ח – כ"ט נובמבר 2007