אתם רואים

אַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי צוֹחֵק וְשָׁר,
מַקְשִׁיב לַחֲדָשׁוֹת, קוֹנֶה פְּרָחִים -
אֲבָל אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁיו עַל הַר
וּמְדַבֵּר עִם מֶלֶךְ הַמְּלָכִים.

"הַבֵּט", הָאֵל אוֹמֵר לִי, "כָּל בָּשָׂר
הִשְׁחִית דַּרְכּוֹ עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אֵין הִגָּיוֹן, אֵין יֹפִי, אֵין מוּסָר.
אֲנִי מוֹחֵק אוֹתָם".
               "חַכֵּה!"
                              "לְמָה?

הֵם לֹא שׁוֹמְעִים: הָיִיתִי סַבְלָנִי,
דִּבַּרְתִּי וְהִסְבַּרְתִּי..."
               "גַּם אֲנִי",
אֲנִי מֵשִׁיב, מַבִּיט סָבִיב, נִגְעָל.
"אֲנִי מוֹחֵק?", שׁוֹאֵל הָאֵל.
               "לֹא. אַל".

בְּרֶגַע עֲתִידִי, סוֹפִי, אָיֹם
עוֹד אֶעֱנֶה: "תִּמְחַק".
               אַךְ לֹא הַיּוֹם.

31 מאי 2010 - ליל י"ט סיוון תש"ע

ירושלים, פקודת הסמים

חָשִׁישׁ וְאַלְכּוֹהוֹל וַ"חֲגִיגַת" –
אָסוּר עַל-פִּי הַחֹק. הַשְּׁאֵלָה אִם
גַּם אַתְּ בָּרְשִׁימָה, יְרוּשָׁלַיִם?
אַתְּ מְשַׁכֶּרֶת, מְמַכֶּרֶת אַתְּ.

"עִיר שֶׁחֻבְּרָה יַחְדָּיו". מִי אֶת הָעִיר
הַזּוֹ חִבֵּר (הִמְצִיא) – כְּמוֹ סֵפֶר מֶתַח
מַדָּ"בִי, דִּמְיוֹנִי, אוּלַי כְּמוֹ שִׁיר
אוֹ הֲזָיַת-סַמִּים? הָיָה הוּא בֶּטַח

בְּ"הַיי". כְּלוֹמַר: גָּבֹהַּ. רָם, נִשָּׂא,
אֲשֶׁר בָּחַר לָחוּד לָנוּ חִידָה
שֶׁהַתְּשׁוּבָה עָלֶיהָ מִתְגַּלָּה אִם

אַתָּה בִּ"טְרִיפּ". כְּלוֹמַר: עוֹשֶׂה מַסָּע
מִן הָאֵין-סוֹף אֶל הַבִּלְתִּי-נוֹדָע
בָּקָּו שֶׁמֶּרְכָּזוֹ יְרוּשָׁלַיִם.


כ"ח אייר תש"ע – 12 מאי 2010

כשמתבגרים

כְּשֶׁמִּתְבַּגְּרִים בַּחֲטִיבַת-בֵּינַיִם
רוֹאִים שֶׁחַבְרֵיהֶם מְאֹהֲבִים,
הֵם מִתְפָּרְצִים, כְּמוֹ לַהֲקַת-עוֹרְבִים,
בְּקִרְקוּרִים מַחֲרִישֵׁי-אָזְנַיִם.

מַדּוּעַ: לוֹעֲגִים - אוֹ מְקַנְּאִים?
עַל כָּל פָּנִים, הַשְּׁנַיִם, מֵרֹב פַּחַד,
כְּבָר מִתְבַּיְּשִׁים לְהֵרָאוֹת בְּיַחַד,
וּמְוַתְּרִים בַּסּוֹף, וְנִכְנָעִים;

וְכָךְ אוֹצָר קָסוּם, יָפֶה כָּל-כָּךְ,
בְּאֶמְצַע הַפְסָקָה מֻשְׁלָךְ לַפַּח
עִם עֲטִיפוֹת שֶׁל מַסְטִיק וְשֶׁל קְרֶמְבּוֹ.

הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא: בְּעוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה,
כְּשֶׁאִישׁ מַקְרִיחַ בְּאִשָּׁה שְׁמֵנָה
יִפְגֹּשׁ בָּרְחוֹב - תִּרְאוּ מַה מִּתְרַקֵּם בּוֹ ---


כ"ט בעומר תש"ע - 28 אפריל 2010

אתיופי

               סיפרתי להם על בכיר סופרי רוסיה, אלכסנדר פושקין, שמוצאו מעבד חבשי (כפי הנראה מאתיופיה או קמרון של היום) שנשלח כמתנה למלך רוסיה. והנה זה רק סיימתי את המשפט - ומאחור נשמעת שאלה רועמת של אחד מתלמידי (כמדומני, שחר ק'): "אבל איזה רוסי ירצה לקבל אתיופי במתנה??".

כְּשֶׁאִבְּרָאהִים, הַנַּעַר מִחַבָּשׁ,
שָׁבוּי בִּידֵי טוּרְקִים מֵאֶרֶץ כּוּשׁ טָס,
אוֹתוֹ שַׁגְרִיר מַמְלֶכֶת רוּס בְּקוּשְׁטָא
בְּתוֹר מַתְּנַת שַׁעֲשׁוּעִים רָכַשׁ

לִפְּיוֹטְר, מֶלֶךְ רוּסְיָה רַבָּתִי.
מִשָּׁם לְשָׁם הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הִיא,
אַךְ נֶצֶר לְזַרְעוֹ הָאַפְרִיקָאִי
הוּא פּוּשְׁקִין, הַסּוֹפֵר הָאַלְמוֹתִי.

וְכָאן, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הַנִּכְסֶפֶת,
בָּהּ הַשְּׁכִינָה אוֹתָנוּ מְלַטֶּפֶת,
כָּל הַדְּרָכִים קְצָרוֹת, כֻּלָּם שְׁכֵנִים -

רוּסִי בְּאַקְלִימֵנוּ הַסּוּבְּטְרוֹפִּי
לֹא יְבַקֵּשׁ בְּמַתָּנָה אֶתְיוֹפִּי.
לָכֵן גַּם אֵין בָּאָרֶץ פּוּשְׁקִינִים.

ליל ל"א לעומר תש"ע - 29 אפריל 2010

נקודת מוצא

הִנֵּה יוֹצֵא הַשֵּׁד מִתּוֹךְ הַכַּד.
מֻכֶּה-שֵׂיבָה, אַסְטְמָטִי וְרֶאוּמָטִי,
הוּא מִתְגַּשֵּׁם וּמִתְלוֹנֵן: "לוּ מַתִּי!
אֲבָל עָלַי נִגְזַר לִחְיוֹת לָעַד.

מִי יְקַצֵּר מַסַּע כְּאֵב וָצַעַר
מֵרֶגַע הַבְּרִיאָה עַד יוֹם הַדִּין!..."
...וְהִנֵּה לְפָנָיו עַלַאא-אַ-דִּין:
צָעִיר לְלֹא בּוּשָׁה, נָאֶה כְּסַהַר,

בָּרִיא כְּלִוְיָתָן - אֲבָל רוֹעֵד,
מֵאַהֲבָה נִכְזֶבֶת מִשְׁתַּגֵּעַ:
"הָבֵא אֶת בַּת-הַמֶּלֶךְ!", הוּא פּוֹקֵד.

"כֵּן, אֲדוֹנִי". "וְאַל-נָא תִּתְמַהְמֵהַּ!"
...וְאִישׁ מֵהֵם עֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם תִּבְחַר בַּשֵּׁד.

ט"ו באב תשס"ט 5.8.2009

תל-אביב, צהריים

עָמֹק-עָמֹק בְּתֵל-אָבִיב
אוּלַי מִתַּחַת לַטַּיֶּלֶת
יֶשְׁנָהּ מִפְלֶצֶת שֶׁאוֹכֶלֶת
אֶת כָּל מַה שֶׁנּוֹשֵׁם סָבִיב

יְצוּר-כִּלְאַיִם עִירוֹנִי
יְצוּר, בְּעֶצֶם, דֵּי אִירוֹנִי
הוּא גַם כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי
וְגַם אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי

כְּשֶׁהוּא תּוֹקֵף אוֹתְךָ פִּתְאֹם
וְאֶת שִׁנָּיו סוֹגֵר עָלֶיךָ
אַתָּה פָּשׁוּט מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
וּלְחַיֵּךְ (בְּסוֹף הַיּוֹם

דְּבַר-מָה יָנוּחַ בַּמִּטָּה
וְיַאֲמִין שֶׁהוּא – אַתָּה)

חיפה-כרמיאל

הַדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְכַרְמִיאֵל
לֹא מְכִילָה שׁוּם נַחַת לָעֵינַיִם:
גְּבָעוֹת רֵיקוֹת, שָׂדוֹת, מוּסָךְ אוֹ שְׁנַיִם,
תּוּתִים אוֹ כְּעָכִים מִיַּד רוֹכֵל.

עֵת אֲחַפֵּשׂ עַל מָה לְהִסְתַּכֵּל,
נַפְשִׁי נִרְדֶּמֶת בְּשִׁעֲמוּמָהּ אִם
לִא מַזְכִּירָה לָהּ קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם
שֶׁאֵין דָּבָר כַּזֶּה כְּמוֹ "שְׁכוּחַ-אֵל".

...אֲבָל, מִצָּד שֵׁנִי, הַכֹּל רָגוּעַ:
לֹא קְרָב, לֹא תְאוּנָה וְלֹא פִּגּוּעַ.
מַרְאֶה נָדִיר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

וּכְשֶׁהַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת חוֹדֶרֶת,
הַכֹּל פִּתְאֹם נִרְאֶה מְעַט אַחֶרֶת
בַּדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְכַרְמִיאֵל.