אַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי צוֹחֵק וְשָׁר,
מַקְשִׁיב לַחֲדָשׁוֹת, קוֹנֶה פְּרָחִים -
אֲבָל אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁיו עַל הַר
וּמְדַבֵּר עִם מֶלֶךְ הַמְּלָכִים.
"הַבֵּט", הָאֵל אוֹמֵר לִי, "כָּל בָּשָׂר
הִשְׁחִית דַּרְכּוֹ עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אֵין הִגָּיוֹן, אֵין יֹפִי, אֵין מוּסָר.
אֲנִי מוֹחֵק אוֹתָם".
"חַכֵּה!"
"לְמָה?
הֵם לֹא שׁוֹמְעִים: הָיִיתִי סַבְלָנִי,
דִּבַּרְתִּי וְהִסְבַּרְתִּי..."
"גַּם אֲנִי",
אֲנִי מֵשִׁיב, מַבִּיט סָבִיב, נִגְעָל.
"אֲנִי מוֹחֵק?", שׁוֹאֵל הָאֵל.
"לֹא. אַל".
בְּרֶגַע עֲתִידִי, סוֹפִי, אָיֹם
עוֹד אֶעֱנֶה: "תִּמְחַק".
אַךְ לֹא הַיּוֹם.
31 מאי 2010 - ליל י"ט סיוון תש"ע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה