ארץ עיר

ירושלים, פקודת הסמים

חָשִׁישׁ וְאַלְכּוֹהוֹל וַ"חֲגִיגַת" –
אָסוּר עַל-פִּי הַחֹק. הַשְּׁאֵלָה אִם
גַּם אַתְּ בָּרְשִׁימָה, יְרוּשָׁלַיִם?
אַתְּ מְשַׁכֶּרֶת, מְמַכֶּרֶת אַתְּ.

"עִיר שֶׁחֻבְּרָה יַחְדָּיו". מִי אֶת הָעִיר
הַזּוֹ חִבֵּר (הִמְצִיא) – כְּמוֹ סֵפֶר מֶתַח
מַדָּ"בִי, דִּמְיוֹנִי, אוּלַי כְּמוֹ שִׁיר
אוֹ הֲזָיַת-סַמִּים? הָיָה הוּא בֶּטַח

בְּ"הַיי". כְּלוֹמַר: גָּבֹהַּ. רָם, נִשָּׂא,
אֲשֶׁר בָּחַר לָחוּד לָנוּ חִידָה
שֶׁהַתְּשׁוּבָה עָלֶיהָ מִתְגַּלָּה אִם

אַתָּה בִּ"טְרִיפּ". כְּלוֹמַר: עוֹשֶׂה מַסָּע
מִן הָאֵין-סוֹף אֶל הַבִּלְתִּי-נוֹדָע
בָּקָּו שֶׁמֶּרְכָּזוֹ יְרוּשָׁלַיִם.


כ"ח אייר תש"ע – 12 מאי 2010

ירושלים, בוקר

אֲנִי מַגִּיעַ
לָעִיר הַצְּפוּפָה בָּעוֹלָם.
כֵּן.
כַּמָּה הִסְטוֹרְיָה אֶפְשָׁר לִדְחֹס
בְּסַנְטִים מְעֻקָּב מִסְכֵּן?
(אוֹ עָקוּב?
בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּהּ זֶה סַנְטִים עָקוּב.
לֹא חָשׁוּב, בֶּאֱמֶת, לֹא חָשׁוּב).
אֵין מָקוֹם לְרַכֶּבֶת תַּחְתִּית רְאוּיָה לִשְׁמָהּ
מָה רַכֶּבֶת תַּחְתִית – הֶעֱבַרְתִּי אֶצְבַּע בַּאֲדָמָה
וְתֵכֶף גִּלִּיתִי שֶׁלֶד
שֶׁנָּפַל לְמִישֶׁהוּ מֵהָאָרוֹן.
זֶה קוֹרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בָּאֶלֶף הָאַחֲרוֹן:
מֵתֶיהָ
מְצִיפִים אוֹתָהּ עַל גְּדוֹתֶיהָ.

וְזֶה, כַּנִּרְאֶה, מְדַבֵּק – מִגּוּפוֹת לְגוּפִים.
כָּאן, מֵעַל לְשִׁכְבַת הֶעָפָר, נַעֲשִׂים נִסִּים הֲפוּכִים:
עוֹמְדִים רְוָחִים
וּמִשְׁתַּחֲוִים צְפוּפִים.
לִפְעָמִים מִתְעַלְּפִים.
לִפְעָמִים גַּם – לֹא מִתְעַלְּפִים.
לִפְעָמִים קָשֶׁה לְהַבְדִּיל, כְּבָר אָמַרְנוּ: מֵתֶיהָ
מְצִיפִים אוֹתָהּ עַל גְּדוֹתֶיהָ.

מִי יִגְאָלֵךְ, אֲנִי קָם וְצוֹעֵק,
מִי לָעֲזָאזֵל
יִגְאָלֵךְ?

לֵךְ, אוֹמְרִים לִי, שָׁמַעְנוּ אוֹתְךָ, לֵךְ.

תל-אביב, צהריים

עָמֹק-עָמֹק בְּתֵל-אָבִיב
אוּלַי מִתַּחַת לַטַּיֶּלֶת
יֶשְׁנָהּ מִפְלֶצֶת שֶׁאוֹכֶלֶת
אֶת כָּל מַה שֶׁנּוֹשֵׁם סָבִיב

יְצוּר-כִּלְאַיִם עִירוֹנִי
יְצוּר, בְּעֶצֶם, דֵּי אִירוֹנִי
הוּא גַם כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי
וְגַם אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי

כְּשֶׁהוּא תּוֹקֵף אוֹתְךָ פִּתְאֹם
וְאֶת שִׁנָּיו סוֹגֵר עָלֶיךָ
אַתָּה פָּשׁוּט מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
וּלְחַיֵּךְ (בְּסוֹף הַיּוֹם

דְּבַר-מָה יָנוּחַ בַּמִּטָּה
וְיַאֲמִין שֶׁהוּא – אַתָּה)

חיפה, לפנות ערב

מוּזָרָה כְּמוֹ חוּמוּס בְּמָדָגַסְקָר,
פְּרוֹבִינְצִיָה שֶׁל הַשָּׁמַיִם,
מוֹשַׁב הַשְּׁכִינָה לְאַחַר
שֶׁיִּרְצְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם,
אִי אַחֲרוֹן שֶׁל טֵרוּף
בְּיָם אֵין-סוֹפִי שֶׁל אִוֶּלֶת
צִנּוֹר לְשִׁירַיִךְ בִּיּוּב
וַאֲנִי לָךְ יָדִית לְדֶלֶת
וּשְׁנֵינוּ חַסְרֵי-תוֹעֶלֶת
כְּמוֹ נְשָׁמָה לְגוּף
כִּי שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים לָעוּף
וְלֹא יְכוֹלִים לָלֶכֶת

לָכֵן יִמְצְאוּ מָחָר
בַּבֹּקֶר אוֹתָנוּ כָּךְ:
אַתְּ מְחַבֶּקֶת הָר
וַאֲנִי מְחַבֵּק אוֹתָךְ.
"אֲנִי מִצְטָעֵר", אֹמַר.
הָיִיתִי פָּשוּט מֻכְרָח."

סנקט-פטרבורג, מזמן

עִיר שֶׁהִיא מַחֲלָה תוֹרַשְׁתִּית חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא
בַּצָּפוֹן הָרָחוֹק בּוֹ אֲפִלּוּ הַזְּמָן קוֹפֵא
יְהִירָה, זָרָה, בִּכְלָל לֹא רוּסִית, גּוֹלָה בְּגוֹלָה,
מִגְדָּלִים וְטִירוֹת סָבִיב, בֵּית-כֶּלֶא גָּדוֹל נִפְלָא

הֶחֱנִיפוּ לָךְ בַּשִּׁירִים, קָרְאוּ לָךְ "תַּדְמוֹר הַצְּפוֹנִית"
כְּשֶׁתַּדְמוֹר זוֹ, בְּעֶצֶם, עִיר-רְפָאִים מִזְרַח-תִּיכוֹנִית
מִי הִרְשָׁה לָךְ לָשִׂים בְּכָל יְלִידַיִךְ חוֹתֶמֶת מָרָה
הַהוֹפֶכֶת אוֹתָם לִסְנוֹבִּים וְגוֹרֶמֶת לִכְתֹּב שִׁירָה

וַאֲנִי, חֵיפָאִי-כַּרְמְלִי-יִשְׂרָאֵלִי, נָכוֹן,
יֶלֶד גּוּלוֹת, מִנְהֶרֶת-הַזְּמָן, תִּיסְלָם-בֶּנְזִין, לְבָנוֹן,
שָׁב עַכְשָׁיו וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: הֲאִם
יָצָאתִי כֹּה מְסֻבָּךְ
בִּגְלָל מָה שֶׁנִּסִּיתִי לִשְׁכֹּחַ כָּל הַחַיִּים:

בִּגְלָל שֶׁנּוֹלַדְתִּי בָּךְ

הַגַּיְא הָאָפֹר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנִי מִשְּׁמֹר
מִלִּנְשֹׁם רוּחוֹתַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה מִלִּשְׁכַּב בְּצִלֵּךְ תַּדְמוֹר

גוש דן, עם שחר

הַגְּבוּל בֵּין גִבְעָתַיִם, תֵּל-אָבִיב וְרָמַת-גָּן
דּוֹמֶה לַקָּו הַמְּחַבֵּר בֵּין הַמֶּרְחָב לַזְּמָן.
בֵּין עֲצַבִּים, פּוֹלִיטִיקָה, בְּדִידוּת וֶאֱמוּנָה,
חָכְמָה שֶׁטֶּרֶם בָּא זְמָנָהּ וּשְׁטוּת שֶׁתַּם זְמַנָּהּ.

הַגְּבוּל בֵּין גִּבְעָתַיִם, רָמַת-גָּן וְתֵל-אָבִיב
נִרְאֶה לֹא הֶגְיוֹנִי, כְּמוֹ כָּל חָלוֹם אֲשֶׁר הִכְזִיב.
רַק אִם צוֹפִים בּוֹ מֵרָחוֹק, רָצוּי - כַּמָּה שָׁנִים,
רוֹאִים אֶת צֹפֶן-הַבְּרִיאָה חָבוּי בֵּין בִּנְיָנִים;

וּמְבִינִים אֶת סוֹד הַדּוּ-קִיּוּם הַמְּגֻשָּׁם
בֵּין דֶּרֶךְ זַ'בּוֹטִינְסְקִי "פֹּה" וְזַ'בּוֹטִינְסְקִי "שָׁם";
וּבִלְחִיצַת-כַּפְתּוֹר נוֹתְנִים לַשֶּׁמֶשׁ לַעֲלוֹת:
בָּא יוֹם חָדָשׁ, וְחִיּוּכוֹ מוֹחֵק אֶת הַגְּבוּלוֹת.

פריז, לאחרונה

מִי פֹּה שִׂחֵק בַּחֲלוֹם עִם הַגְדָּרוֹת נִשְׁמָתִי
אֵיךְ נַעֲשֵׂיתִי פִּתְאֹם בֶּן-פָּרְבָרִים צָרְפָתִי
אֶרֶץ זָבַת בּוֹז'וֹלֶה וְשִׁבְעַת מִינֵי קְרוּאַסּוֹן
גַּל שֶׁל שִׂנְאָה מִתְגַלֶּה וּמְבַשֵּׂר לִי אָסוֹן
כְּבָר לֹא בָּטוּחַ שֶׁחַי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁמֵּת
וְאֶת אוֹיְבַי בֵּין אַחַי לֹא מְזַהֶה בֶּאֱמֶת
כְּשֶׁיְּפַזֵּר הַשּׁוֹפָר אֶת חֲלוֹמִי כְּעָנָן
עוֹד אֲנַשֵּׁק אֶת עֲפַר דֶּרֶךְ נְוֵה שַׁאֲנָן.

שדרות, 2008

לְמַעְלָה שֶׁמֶשׁ מִתְנוֹסֶסֶת
כְּמַצֵּבָה
לְמַטָּה אֶרֶץ מִתְבּוֹסֶסֶת
בְּמַצָּבָהּ
הִיא בָּחֲרָה לַחְרֹט עַל דֶּגֶל:
"מָבוֹי סָתוּם"
עוֹד בֶּן-אָדָם נִשְׁאַר בְּלִי רֶגֶל
לְמַעַן כְּלוּם

בַּת שִׁשִּׁים פּוֹקַחַת עַיִן וְנוֹעֶלֶת נַעֲלָהּ
עַל הָרֶגֶל שֶׁעֲדַיִן
שֶׁלָּהּ

טולדו, 1492, עם המון פאתוס הכרחי

שִׁמְעוּ, אַתֶּם! עָזַבְתִּי אֶת טוֹלֶדוֹ
לַחֲלוּטִין. שׁוּם אֵבֶר לֹא נוֹתַר
בָּעִיר, וְלֹא יַטְרִיד אֶת שַׁלְוָתָהּ:
הִיא נְקִיָּה כָּעֵת; הַכֹּל בְּסֵדֶר.

תּוֹדָה לָכֶם, שִׁמַּשְׁתֶּם לִי מוֹלֶדֶת
יָפָה - אוֹ כָּךְ הָיָה נָעִים לַחְשֹׁב.
תּודָה לָךְ שֶׁגֵּרַשְׁתְּ אוֹתִי, טוֹלֶדוֹ -
אַחֶרֶת אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַעֲזֹב?
...הַסּוֹף. אֲנִי הוֹלֵךְ בְּלִי לַחֲזֹר.
אִשְׁתִּי מִזְּמָן הָפְכָה נָצִיב שֶׁל מֶלַח,
וּלְשׁוֹנִי הִיא הַבָּאָה בַּתּוֹר:
אֲנִי עַצְמִי אֵינִי מַבִּיט אָחוֹר,
אַךְ הִיא עוֹד מְצִיצָה וּמְמַלְמֶלֶת:
- הֵידָד לָעִיר. יְחִי אַרְמוֹן-הַמֶּלֶךְ.
כָּל הַכָּבוֹד, הֲמוֹן-חוּצוֹת שִׁכּוֹר.
הֵידָד לַדָּם. יְחִי הַמָּטָדוֹר,
יְחִי הַשּׁוֹר.
לְהִתְרָאוֹת עוֹד חֲמִשִּׁים עָשׂוֹר,
טוֹלֶדוֹ
(אִם אָז אֶזְכֹּר)

חיפה, שכונת גאולה, כשהבתים היו גבוהים

הַמָּקוֹם בּוֹ אֵינֶנִּי - זוֹכֵר חֲלָקִים נִבְחָרִים מִמֶּנִּי,
פְּזוּרִים בַּנִּגְלֶה לָעַיִן כְּמוֹ סִימָנֵי פִּסּוּק:
שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מִן הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה,
שְׁתַּיִם וָחֵצִי - עַד בָּתֵי-הַזִּקּוּק.

לָרֹב - לְאוֹר יוֹם בָּהִיר, לִפְעָמִים - לְאַחַר הַגֶּשֶׁם.

חֲצִי-שְׁכוּנָה עֲטוּרַת זָקָן וּפֵאוֹת מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר,
חֶצְיָהּ אוֹכֶלֶת בָּשָׂר אַחֵר בְּמִגְדָּל בֶּן עֶשְׂרִים קוֹמָה
וְכֻלָּם יְהוּדִים. גָּם אַבּוּ-סָעִיד הַגּוֹזֵם אֶת הַדֶּשֶׁא.
טוֹב, אַבּוּ-סָעִיד זוֹ אוּלַי בֶּאֱמֶת הַגְזָמָה.

טִיּוּל מִשְׁפַּחְתִּי. אֲוִיר עֶרֶב-חַג מִתְמַלֵּא תִּפְאֶרֶת.
מַכֹּלֶת. חָצֵר, תּוֹפֶסֶת. שְׁבִיל-הֶחָלָב.
לַזֹּאת יִקָּרֵא "גְּאֻלָּה": וּבְכָךְ יֵשׁ חָכְמָה נִסְתֶּרֶת
חֲבוּיָה מֵעֵין דַּיָּרֵי-הַמָּקוֹם וְאַדְרִיכָלָיו.
הַנּוֹסְטַלְגִּיָה הִיא תוֹפָעָה מְיֻתֶּרֶת.
אֲנִי נוֹסְטַלְגִּי, בְּעֶרֶךְ, כְּמוֹ רֹאשׁ לְכַפּוֹת-רַגְלָיו.

וּמוּטָב.

עוֹד עוֹמְדִים הַבָּתִים, אַךְ רָץ הַזְּמָן בְּטִיסָה מְבֹהֶלֶת,
וְאוֹתָהּ גְּאוּלָה הִיא רַק שׁוּרוֹת כְּתוּבוֹת עַל נְיָר,
אֲבָל שָׁם, בְּחֶנְיוֹן יָשָׁן, יַלְדוּתִי מֻטֶּלֶת,
חִפּוּשִׁית שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין, וַאֲנִי נִכְנָס וּמוּלִי הַשֶּׁלֶט -
אֵין חֲנִיָּה.

חיפה-כרמיאל

הַדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְכַרְמִיאֵל
לֹא מְכִילָה שׁוּם נַחַת לָעֵינַיִם:
גְּבָעוֹת רֵיקוֹת, שָׂדוֹת, מוּסָךְ אוֹ שְׁנַיִם,
תּוּתִים אוֹ כְּעָכִים מִיַּד רוֹכֵל.

עֵת אֲחַפֵּשׂ עַל מָה לְהִסְתַּכֵּל,
נַפְשִׁי נִרְדֶּמֶת בְּשִׁעֲמוּמָהּ אִם
לִא מַזְכִּירָה לָהּ קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם
שֶׁאֵין דָּבָר כַּזֶּה כְּמוֹ "שְׁכוּחַ-אֵל".

...אֲבָל, מִצָּד שֵׁנִי, הַכֹּל רָגוּעַ:
לֹא קְרָב, לֹא תְאוּנָה וְלֹא פִּגּוּעַ.
מַרְאֶה נָדִיר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

וּכְשֶׁהַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת חוֹדֶרֶת,
הַכֹּל פִּתְאֹם נִרְאֶה מְעַט אַחֶרֶת
בַּדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְכַרְמִיאֵל.

ביכורים (אם כבר מדברים על הנוף המקומי)

שָׁם בִּשְׂדֵה מוֹקְשִׁים
גָּדַל לוֹ עֵץ מוֹקְשִׁים
מִמּוֹקֵש קָטָן לְאִילָן מַרְשִׁים
בָּאָבִיב פָּרַח וְרֵיחוֹ הֵפִיץ
וְהַפְּרִי צָמַח, כַּמּוּבָן נָפִיץ
וּבְשָׁבוּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ
מֵהָעֵץ נִקְטֹף בִּכּוּרֵי מוֹקֵשׁ
הִסְתַּכֵּל, תַּיָּר! אֵיזֶה פְּרִי בָּשֵׁל!
כָּאן אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ יוֹמָם וָלֵיל.
אֵיזֶה פְּרִי בָּשֵׁל! הִסְתַּכֵּל, תַּיָּר!
עַד שֶׁלֹּא תִטְעַם - לֹא תָבִין דָּבָר.

הֲרָאִיתָ מָה הָאֹדֶם נַעֲרִי זֶה שְׂדֵה מוֹקְשִׁים
שְׂדֵה מוֹקְשִׁים הָיָה שָׁם קֹדֶם וְעַכְשָׁיו הוּא שְׂדֵה מוֹקְשִׁים

כרמיאל ממש

שִׁשִּׁים אֲלָפִים אֲשֶׁר אֵין הֶבְדֵּל
בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם:
רַחֵם, אֱלֹהַי, עַל הָעִיר כַּרְמִיאֵל,
שֶׁלֹּא תִּגָּמֵר לְעוֹלָם!

עַל בֵּית-מִקְדָּשָׁהּ שֶׁלֹּא נֶהֱרַס
כִּי הוּא לֹא נִבְנָה אַף פַּעַם.
עַל כֶּלֶב שֶׁמֵּת בָּהּ – לֹא כִּי נִדְרַס,
אֶלָּא מֵחֹסֶר-טַעַם.

עַל כָּל אֶבְיוֹנֶיהָ, עַל כָּל חֶבְיוֹנֶיהָ,
עַל שְׁלַל קַנְיוֹנֶיהָ – תִּפְאֶרֶת בּוֹנֶיהָ –
וְכָל מִכְמָנֶיהָ שֶׁאֵין.
עַל כָּל אֲבָנֶיהָ, עַל כָּל עַנְנֶיהָ
בַּתְּכֶלֶת שֶׁלֹּא תֵּאָמֵן.
עַל זֹהַר עֵינֶיהָ,
עַל טֹהַר פָּנֶיהָ -
אַתָּה, הַיּוֹדֵעַ. אָמֵן.

מישור החוף, ב-25 בדצמבר

חֹרֶף בָּעִיר. וַאֲנַחְנוּ – דּוֹמִים אוֹ שׁוֹנִים?
יֵשׁ כְּבָר לְמָה לְהַשְׁווֹת, יְדִידָה וָתִיקָה!
יֵשׁ לִי פַּרְדֵּס, בּוֹ צוֹמְחִים שְׁעוֹנִים יְשָנִים,
הֵם לֹא יוֹדְעִים לַעֲבֹר עַל דַקָּה בִּשְׁתִיקָה.

שָׁם, בַּפַּרְדֵּס, מְנַפֵּץ מַנְדָּרִינוֹת בְּשֵׁלוֹת
חֹרֶף בְּרוּטָאלִי, כְּמוֹ רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה מְשֻׁגָּע.
זֶה שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם
לֹא מִתְעַנְיֵן בָּאֶחָד שֶׁהֵצִיץ וְנִפְגַּע.

חֹרֶף מַשְׁמִיד יְבוּלִים, בְּעַצְמוֹ מִתְגָּאֶה,
שָׁר לְעַצְמוֹ בְּעַצְרוֹת-מְחָאָה בַּכִּכָּר...
...דַּוְקָא חָשַׁבְתִּי עָלַיִךְ: אוּלַי נִתְרָאֶה?
אַךְ, כַּנִּרְאֶה, גַּם הַיּוֹם לֹא יַצְלִיחַ, כִּי – קָר:

חֹרֶף בָּעִיר!

ירושלים, לילה

רֶגַע לִפְנֵי הַתַּבְעֵרָה,
לִפְנֵי שִׁנּוּי הַתַּפְאוּרָה,
לִפְנֵי רֵאשִׁית הַסְּעָרָה,
לִפְנֵי הָרַעַשׁ,
הָיָה מְעַט מַפְחִיד יוֹתֵר,
אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְוַתֵּר
וְכָךְ יָצָאתִי לְבַקֵּר
בְּהַר-הַגַּעַשׁ.

רָאִיתִי גָל שֶׁל אֲבָנִים:
עָשׂוּ מִמֶּנּוּ בִּנְיָנִים
שֶׁעֲלֵיהֶם הָעֲנָנִים
בָּאוּ לָשֶׁבֶת,
וּבְתוֹכָם יֵשׁ אֲנָשִׁים,
אֲבָל לָצֵאת הֵם חוֹשְׁשִׁים,
כִּי נֶחְסְמוּ כָּל הַכְּבִישִׁים -
בּוֹנִים רַכֶּבֶת.

פִּתְאֹם בִּי קָמָה אַבְחָנָה
לִכְשֶׁהֵבַנְתִּי נְכוֹנָה
אֶת שִׁגְעוֹנָהּ וְהֶגְיוֹנָהּ
הַפְּסִיכוֹדֶלִי:
שֶׁבֵּין מֻחְלָט וְיַחֲסִי,
בֵּין עִיּוּנִי לְמַעֲשִׂי,
בֵּין הָרוּסִי לַיְּבוּסִי -
אֵין שׁוּם הֶבְדֵּל לִי.

לֹא מִשְׁתַּתֵּף בַּמִּלְחָמָה,
לֹא מְצַפֶּה לְסִיּוּמָהּ,
נִדְחָק מֵעֶצֶם קִיּוּמָהּ
אֶל הַשּׁוּלַיִם,
עַד סוֹף הַדָּם וְהָאֲוִיר,
עַד בֹּא הַשַּׁחַר הַבָּהִיר,
אֲנִי לוֹחֵשׁ אֶת שֵׁם הָעִיר
אֶל הַשָּׁמַיִם.

סרנדה חיפאית

הִיא
פַּעֲרָה אֶת לִסְתוֹת הַנָּמָל
וְנָטְעָה אֶת גִּנּוֹת עֲמוּדֵי הַחַשְׁמָל
וְרִפְּדָה בְּעָנָן אֶת פִּסְגַּת הַמִּגְדָּל
שֶׁעַל הַגִּבְעָה
בַּלַּיְלָה הַזֶּה, עֵת אֵין אִישׁ בָּרְחוֹבוֹת,
רַק אֲנִי וְהָעִיר הַשּׁוֹתֶקֶת הַזֹּאת,
הִיא הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת בִּשְׁבִילִי לְאָחוֹת,
יְדִידָה טוֹבָה

עוֹבֵר
בַּמְּכוֹנִית אֶת הַלַּיְלָה הָרֵיק
כְּאוֹהֵב – שַׂעֲרוֹת-חֲבֶרְתּוֹ בְּמַסְרֵק,
מְלַטֵּף אֶת בֶּטוֹן-הַשְּׁכוּנוֹת, מְחַבֵּק
עֲמוּדֵי-בַּרְזֶל
הַלַּיְלָה הָעִיר בִּשְׁבִילִי הִיא בַּת-זוּג
וְלַמְרוֹת שֶׁאֵינָהּ מַתְאִימָה בְּדִיּוּק
כְּבָר חִפַּשְׂתִּי נוֹשֵׂא טוֹב יוֹתֵר לְחִבּוּק
אֲבָל אֵין כַּזֶּה

כָּמוֹהָ
אֲנִי בְּשׁוּלֵי-חֲדָשׁוֹת,
לְעוֹלָם לֹא מֻזְכָּר בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן,
אַךְ תָּמִיד מִתְגַּלְגֵּל לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן
אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת
הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ הָדוּק לְמַדַּי
וְגַם לִי בִּלְעָדֶיהָ, גַּם לָהּ בִּלְעָדַי
לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם קַל יוֹתֵר. בְּוַדַּאי:
כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת

עִם שַׁחַר
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה בְּתַכְלִית
וְאֵינֶנִּי טוֹעֵן שֶׁתְּמוּרָה זוֹ שְׁלִילִית,
אַךְ אֶשְׁמֹר לִי אֶת זֵכֶר הָעִיר הַלֵּילִית
מֵעוֹלָם אַחֵר
לְגִימָה אַחְרוֹנָה מִן הַנּוֹף הַמֻּכָּר
וְנוֹסֵעַ הַבַּיְתָה, כִּי כְּבָר מְאֻחָר.
סֶרֶנָדָה לְאֶבֶן, בָּתִים וְעָפָר:
לַיְלָה טוֹב לָכֶם

1991-2008