תל-אביב, צהריים

עָמֹק-עָמֹק בְּתֵל-אָבִיב
אוּלַי מִתַּחַת לַטַּיֶּלֶת
יֶשְׁנָהּ מִפְלֶצֶת שֶׁאוֹכֶלֶת
אֶת כָּל מַה שֶׁנּוֹשֵׁם סָבִיב

יְצוּר-כִּלְאַיִם עִירוֹנִי
יְצוּר, בְּעֶצֶם, דֵּי אִירוֹנִי
הוּא גַם כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי
וְגַם אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי

כְּשֶׁהוּא תּוֹקֵף אוֹתְךָ פִּתְאֹם
וְאֶת שִׁנָּיו סוֹגֵר עָלֶיךָ
אַתָּה פָּשׁוּט מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
וּלְחַיֵּךְ (בְּסוֹף הַיּוֹם

דְּבַר-מָה יָנוּחַ בַּמִּטָּה
וְיַאֲמִין שֶׁהוּא – אַתָּה)