הִנֵּה יוֹצֵא הַשֵּׁד מִתּוֹךְ הַכַּד.
מֻכֶּה-שֵׂיבָה, אַסְטְמָטִי וְרֶאוּמָטִי,
הוּא מִתְגַּשֵּׁם וּמִתְלוֹנֵן: "לוּ מַתִּי!
אֲבָל עָלַי נִגְזַר לִחְיוֹת לָעַד.
מִי יְקַצֵּר מַסַּע כְּאֵב וָצַעַר
מֵרֶגַע הַבְּרִיאָה עַד יוֹם הַדִּין!..."
...וְהִנֵּה לְפָנָיו עַלַאא-אַ-דִּין:
צָעִיר לְלֹא בּוּשָׁה, נָאֶה כְּסַהַר,
בָּרִיא כְּלִוְיָתָן - אֲבָל רוֹעֵד,
מֵאַהֲבָה נִכְזֶבֶת מִשְׁתַּגֵּעַ:
"הָבֵא אֶת בַּת-הַמֶּלֶךְ!", הוּא פּוֹקֵד.
"כֵּן, אֲדוֹנִי". "וְאַל-נָא תִּתְמַהְמֵהַּ!"
...וְאִישׁ מֵהֵם עֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם תִּבְחַר בַּשֵּׁד.
ט"ו באב תשס"ט 5.8.2009
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה