הָיָה לִי זָנָב אָפֹר וּפַסִּים נְקֻדִּים.
הָיִיתִי חָתוּל מִצְרִי בְּבֵית עֲבָדִים.
בְּיוֹם אֲבִיבִי, כְּשֶׁכֻּלָּן רָצוּ אַהֲבָה,
עָזַבְתִּי אִתָּם וְהָלַכְתִּי בַּחֳרָבָה.
תָּפַסְתִּי שְׁלֹשָׁה דָגִים בַּיָּם שֶׁנִּקְרַע.
הָיִיתִי עָיֵף נוֹרָא וְצָמֵא נוֹרָא.
הִגַּעְתִּי לַהַר, חִכִּיתִי.
רָאִיתִי קוֹל.
מְיָאוּ,
אָמַר לִי.
מְיָאוּ,
וְזֶה הַכֹּל
לִפְנֵי שֶׁעָלָה הֶעָנָן וְהָאוֹר כָּבָה.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַּם הוּא רָצָה אַהֲבָה.
4.8.2009 י"ד-ט"ו אב תשס"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה