ועכשיו, מלכה

הִסְתַּכְּלִי בַּחַלּוֹן מִמְרוֹמֵי הַמִּגְדָּל הַגָּבֹהַּ
וְסַכְּמִי אֶלֶף שְנוֹת מְנוּחָה שֶׁהַיּוֹם נִגְמְרָה:
אֶלֶף שְׁנוֹת מְנוּחָה. לְהַבִּיט בָּעוֹלָם בְּלִי לִנְגֹּעַ.
וְעַכְשָׁיו לַעֲבֹד, כִּי צָרִיךְ לַעֲבֹד, אֵין בְּרֵירָה.

מִתְעוֹרֶרֶת אֶל דּוֹר שֶׁיּוֹתֵר לֹא יָכֹל לְהַפְתִּיעַ,
שֶׁמַּגְשִׁים כָּל חֲלוֹם-בַּלָּהוֹת שֶׁתִּבְדִי בְּטָעוּת.
נְבוּאוֹת עֲתִיקוֹת כְּבָר יוֹתֵר לֹא בָּאוֹת לְהַתְרִיעַ:
הֵן עַכְשָׁיו מְצִיאוּת.

הַאֲמִינִי, שָׁנִים שֶׁחָשַבְנוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ:
כָּל אֶחָד מְדַבֵּר, מְדַבֵּר וּבַסּוֹף מִתְעַצֵּל;
וְאֶצְלֵךְ רְשׁוּמִים טֶלֶפוֹנִים שֶׁל כָּל נְתִינַיִךְ,
אֲבָל אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁמַּלְכָּה לֹא צְרִיכָה לְצַלְצֵל.

אֶלֶף שְנוֹת מְנוּחָה הִסְתַּיְּמוּ. הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת
וְיוֹתֵר לֹא תוּכְלִי לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵךְ עוֹד שָׁנָה;
וְלָכֵן אַתְּ לְאָט מְזִיזָה אֶת הַיָּד לַשְּׁפוֹפֶרֶת
וְשׁוֹמַעַת שִׂיחָה מַמְתִּינָה מַמְתִּינָה מַמְתִּינָה

כ"ח ניסן תשס"א - 21 אפריל 2001