אַחְרוֹן הַמְּכַשְׁפִים הַכְּנַעֲנִים
נִפְטַר אֶתְמוֹל, בְּגִיל אַלְפֵי שָׁנִים.
בֵּיתוֹ הָיָה - מֵהַחֶרְמוֹן כַּרְמֶלָּה,
מֵהַר יְהוֹשָׁפָט עַד הַר גְּרִזִּים.
וּבִשְׁבִילוֹ כֻּלָּם אַשְׁכְּנָזִים,
מֵהֶרְצֶל עַד מֻחַמַּד וּמַנְדֶּלָּה.
תְּכוּפוֹת הָיָה מַגִּיעַ לֶעָרִים
בָּהֶן זָרְמוּ חַיֵּינוּ הַקְּצָרִים
בֵּין בַּנְקִים, סוּפֶּרְמַרְקֶטִים וּבָּארִים -
בָּתֵי-אֱמוּנוֹתֵינוּ הַתְּפֵלוֹת;
וְלַאֲמִתּוֹתֵינוּ הַבָּלוֹת
מַקְשִׁיב, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ - יְלָלוֹת
שׁוֹמְעִים בְּבִקּוּרֵנוּ בַּסָּפָארִי.
נָשִׁים? הָיוּ. רַבּוֹת, אַךְ לֹא טוֹבוֹת.
וְלֹא שֶׁחֲסֵרוֹת מְאַהֲבוֹת:
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל זִיּוּן - בְּסֶלַע.
אַךְ לוּ הִיא צָחֲקָה לְמַנְגִּינַת
בְּדִיחָה שְׁנוּנָה עַל בַּעַל וַעֲנָת -
מַחֲרֹזֶת-כּוֹכָבִים הָיָה עוֹשֶׂה לָהּ...
...בְּיֶרַח זִיו וְיֶרַח אֵיתָנִים
אֵין אֵשׁ בִּמְדוּרוֹת הַיִּדְעוֹנִים
וְיֶרַח בּוּל מִזְמַן פָּשׁוּט נוֹבֶמְבֶּר.
הוּא מֵת אֶתְמוֹל, וְאֵין מְקוֹנְנִים;
לֹא יִכְתְּבוּ עָלָיו בָּעִתּוֹנִים
וּלְעַצְמָהּ הָאָרֶץ בַּפָּנִים
תַּבִּיט, וְלֹא תִרְאֶה שֶׁמִּתְהַוֶּה בָּהּ
שִׁנּוּי. כֻּלָּנוּ, מֵהַיּוֹם, שׁוֹנִים;
וְרַק עֲצֵי-הַפְּרִי בַּבֻּסְתָּנִים
עוֹמְדִים עָלָיו בְּאֵבֶל שֶׁל שַׁלֶּכֶת,
וְצֶמֶד אַנְקוֹרִים מְסֻקְרָנִים
עַל מְעָרַת אַחְרוֹן הַכְּנַעֲנִים
שׁוֹרֵק דְּבַר-מָה עַלִּיז בִּדְמוּת שִׁיר-לֶכֶת.
א' שבט תשנ"ג - 23 ינואר 1993
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה