שיר הדמויות

הַקֻּבִּיּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת

וְגִלְגּוּלֵי-הַהַצָּלוֹת

מְגוֹנְנִים עָלֵינוּ מִכָּל הַקְּלָלוֹת הַמֻּטָּלוֹת

וְשׁוּב אֲנַחְנוּ מֵרָחוֹק שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹלוֹת

אֲשֶׁר עָלֵינוּ מִתְיַמְּרִים לִשְׁלֹט.

הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים,

עָלֵינוּ בַּפָּנִים!

הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:

אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –

אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,

הַחֲוָיוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.

אַתֶּם יוֹשְׁבִים עַל כֻּרְסָאוֹת

וּמְחַפְּשִׂים הַרְפַּתְקָאוֹת

אַתֶּם קוֹצְרִים אֶת הַתְּשׁוּאוֹת

וּמַשְׁאִירִים לָנוּ תְלָאוֹת.

אָנוּ פּוֹרְשִׂים אֶת כַּפּוֹתֵינוּ הַבִּלְתִּי-נִרְאוֹת

לְעֶבְרְכֶם, וּמַמְתִּינִים לְאוֹת.

הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים,

עָלֵינוּ בַּפָּנִים!

הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:

אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –

אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,

הַבְּעָיוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.

אִם נֶהֶרְגָה לָכֶם הַדְּמוּת

בִּתְאוּנָה אוֹ בְּעִמּוּת

מִיָּד תַּמְצִיאוּ חֲדָשָׁה,

כִּי לֹא הֻגְבַּלְתֶּם בַּכַּמּוּת;

נָכוֹן, וַדַּאי תִּצְטָעֲרוּ עַל אִי-הַנְּעִימוּת,

אֲבָל זֶה לֹא כְּמוֹ בֶּאֱמֶת לָמוּת.

הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים,

עָלֵינוּ בַּפָּנִים!

הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:

אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –

אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,

הַלְּוָיוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.

אָנוּ נַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם

בְּכָל הַרְפַּתְקְאוֹתֵיכֶם

אַךְ אִם תַּתְחִילוּ לְרַחֵם –

זֶה קְצָת אוֹתָנוּ יְנַחֵם

וְאָז נַחְשֹׁב אִם לְבַקֵּשׁ לָחוּס עַל חַיֵּיכֶם

מֵהַשַּׂחְקָן שֶׁמְּשַׂחֵק אֶתְכֶם.

הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים –

אֲנַחְנוּ כָּאן, בִּפְנִים!

הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:

אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –

אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,

וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.

2004

אקורדים