כְּשֶׁאֶנְבֹּט
הָאֲדָמָה שֶׁמֵּעָלַי תִּרְעַד קַלּוֹת.
תִּרְעַד קַלּוֹת, אַךְ תְּסָרֵב לְהִכָּנַע
לִפְנֵי זְמַנָּהּ.
הִיא לִי מִכְשׁוֹל לִצְמִיחָתִי – אַךְ גַּם חוֹמַת מִשְׁמָר
מִגֶּשֶׁם, רוּחַ וּבָרָד בַּחֹרֶף הָאַכְזָר:
אוֹתִי רַגְלוֹ שֶׁל עוֹבֵר-אֹרַח לֹא תוּכַל לִמְחֹץ.
לֹא יִפְגְּעוּ בִּי -
עַד שֶׁאֶפְרֹץ.
כְּשֶׁאֶפְרֹץ
כְּנֶבֶט דַּק וְאֶצְטָרֵף אֶל הַמֵּרוֹץ,
אֶל הַמֵּרוֹץ הָאֵין-סוֹפִי אַחַר הַחֹם:
כְּדֵי לִלְחֹם -
הַגִּבְעוֹלִים שֵׁמִּסְּבִיבִי יִהְיוּ יוֹתֵר גְּבוֹהִים:
אֲנִי קָרוֹב לָאֲדָמָה וְהֵם – לָאֱלֹהִים;
אֲבָל דַּוְקָא מֵהֵם אֶלְמַד לְהִזְדַּקֵּף אֶל-עַל
וְלֹא לִרְגֹּעַ -
עַד שֶׁאֶגְדַּל.
כְּשֶׁאֶגְדַּל,
הַהַצְלָחָה אוֹתִי תִּתְפֹּס עֵירֹם וָדָל.
עֵירֹם וָדָל וְלֹא בָּשֵׁל, בִּפְנִים – רָצוּץ,
אַךְ מִבַּחוּץ...
אַךְ מִבַּחוּץ אֶהְיֶה חָסֹן, תָּמִיר וְרֵיחָנִי
לְמַעַן כָּל הַגִּבְעוֹלִים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֲנִי
הוּא הַתִּקְוָה וְהַדֻּגְמָה וְהַחֲלוֹם לִגְדֹּל:
שֶׁיַּאֲמִינוּ
עַד שֶׁאֶפֹּל.
כְּשֶׁאֶפֹּל,
בַּהֲקָלָה גְּדוֹלָה כָּל-כָּךְ אַשִּׁיל הַכֹּל.
אַשִּׁיל הַכֹּל: אֶת הַמִּלִּים וְהַתְּחוּשׁוֹת -
הַכֹּל אֶפְשֹׁט.
הַכֹּל אֶפְשֹׁט וְאֶשָּׁאֵר פָּשׁוּט, וּבִשְׁתִיקָה
אֶצְנַח לְאַט אֶל הַקַּרְקָע בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה
וּבְתוֹכָהּ אֶשְׁכַּב, עָטוּף בַּאֲמִתּוֹת רַבּוֹת
מַמְתִּין לָרֶגַע
בּוֹ שׁוּב אֶנְבֹּט.
6 אוקטובר 2009 – סוכות תש"ע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה