בְּתוּלָה בְּדִימוֹס הִיא זוֹנָה נֶאֱנֶסֶת.
מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָם, בְּעָפָר מִתְרַפֶּסֶת.
מִתְחַנֶּנֶת "תַּצְלִיף" בְּעֶרְגַּת סָאדוֹ-מָאזוֹ.
מַה זּוֹ?
זֹאת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי, יָפָה וְגַם פּוֹרַחַת.
אֶת כָּל מַתְּנוֹת הָאֱלֹהִים הִיא מַכְנִיסָה לַתַּחַת.
הָאֵל מַבִּיט בָּהּ וּבוֹכֶה, בִּכְיוֹ שְׁחָקִים קוֹרֵעַ
וּמִתְחַנֵּן "נוּ תִגְאֲלוּ אוֹתָהּ מִיִּסּוּרֶיהָ,
מִישֶׁהוּ?"
13 ינואר 2010
אני מתנצל: על זה שנאלצתי לכתוב את השיר הזה. על הלשון והנימה בהן הוא כתוב. על הבוטות. על הכל. אבל לא יכולתי שלא לכתוב אותו. אש בעצמותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה