אֲנִי
הוֹלֵךְ לִי, קוֹדֵחַ חוֹרִים,
חוֹרִים
בֵּין הָעוֹלָמוֹת.
אֲחַר-כָּךְ
עוֹשִׂים מֵהֶם שְׁעָרִים
לְכָל
מִינֵי נְשָׁמוֹת.
אִלּוּ
הָיוּ לִי יוֹתֵר חֲבֵרִים
וּמִסְּבִיבִי
פָּחוֹת חוֹמוֹת,
לֹא
הָיִיתִי הוֹלֵךְ לִקְדֹּחַ חוֹרִים,
חוֹרִים
בֵּין הָעוֹלָמוֹת.
הַכּוֹכָבִים
כֻּלָּם מֻכָּרִים,
עֲלֵיהֶם
אֲרָצוֹת דּוֹמוֹת,
וְכֻלָּם
מִתְעַסְּקִים בְּאוֹתָם הַדְּבָרִים,
שֶׁזֶּה,
בְּעִקָּר, מִלְחָמוֹת.
אִלּוּ
הָיוּ הֵם מְאֻשָּׁרִים
עִם
חַיִּים שֶׁדּוֹמִים לַחֲלוֹמוֹת,
לֹא
הָיָה לִי לְמִי לִקְדֹּחַ חוֹרִים,
חוֹרִים
בֵּין הָעוֹלָמוֹת.
לֹא
תִמְצְאוּ עָלַי בַּסְּפָרִים
כָּל
מִינֵי אַגָּדוֹת קְסוּמוֹת
עַל
אֵיךְ שֶׁעָבַרְתִּי הֲמוֹן יִסּוּרִים
וְהַרְפַּתְקָאוֹת
אֲיֻמּוֹת.
אֵין
לִי בִּכְלָל כֹּחוֹת נִסְתָּרִים,
מִשְׁאֲלוֹתַי
לֹא מִתְגַּשְּׁמוֹת;
אֲנִי
רַק יָכוֹל לִקְדֹּחַ חוֹרִים,
חוֹרִים
בֵּין הָעוֹלָמוֹת.
לוּ
יָדַעְתִּי לְטַפֵּס עַל הָרִים,
אוֹ
אֵיךְ לֶאֱסוֹף תְּרוּמוֹת,
אוֹ
אֵיךְ אֲנָשִׁים חֲכָמִים פּוֹתְרִים
חִידוֹת
וְתַעֲלוּמוֹת,
אִלּוּ
יָדַעְתִּי לוֹמַר בְּשִׁירִים
אֶת
מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בַּדְּמָמוֹת...
אֲבָל
אֲנִי רַק קוֹדֵחַ חוֹרִים,
חוֹרִים
בֵּין הָעוֹלָמוֹת.
2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה